אתם יודעים מה אני לא רואה מספיק בשטח?
תביעות על ליקויי בנייה ברכוש המשותף.
ולא – זה לא בגלל שהמצב מושלם או שאין בעיות. דווקא ההפך הוא הנכון. אז למה זה קורה?
כשזו הדירה שלי – אני פועלת. כשזה חדר המדרגות – פחות
רוב האנשים פועלים כשהליקוי נוגע ישירות לדירה שלהם. אם יש רטיבות, אריחים שבורים או חלון שלא נפתח – הם יזמינו בדק בית, יפנו לקבלן, ואפילו יתבעו אם צריך.
אבל כשהבעיה נמצאת ברכוש המשותף – בגג, בלובי, בחניון או במעלית – יש תחושת ניתוק. "זה לא שלי", "זה לא דחוף", או "זה עניין של הוועד".
והאמת? זו טעות.
למה זה כן עניינכם?
ליקויי בנייה בשטחים המשותפים משפיעים על כולנו – גם אם אנחנו לא מרגישים את זה מיד:
-
הם משפיעים על התחזוקה של הבניין,
-
הם פוגעים בנראות ובחוויית המגורים,
-
ובסופו של דבר – על ערך הדירה שלכם.
הקבלנים, דרך אגב, יודעים בדיוק לנצל את זה. הם יודעים שלוקח זמן עד שדיירים מתאגדים, מבינים את המצב, ומתחילים לפעול. בזמן הזה – תקופת הבדק רצה.
ואז מה קורה?
עד שסוף סוף הדיירים מתארגנים ומחליטים לפעול – הרבה פעמים זה קורה שנייה לפני סיום תקופת האחריות.
בשלב הזה, הסיכוי להפעיל לחץ על הקבלן או לקבל תיקון מלא – נמוך בהרבה.
ומה שנשאר לדיירים? תיקונים יקרים על חשבונם – או תביעה מורכבת עם פחות סיכוי להצלחה.
אז מה כן עושים?
-
מתאגדים כבר עכשיו – לא כשזה נוח, אלא כשזה חשוב.
-
ממפים את הליקויים – עם מהנדס או בדק בית מקצועי.
-
פונים לקבלן בדרישה מסודרת – בכתב, עם תיעוד מלא.
-
ואם אין מענה? מתקדמים להליך משפטי – אבל לא מחכים לרגע האחרון.
לסיכום
ליקויים ברכוש המשותף הם בעיה של כולם. גם אם אתם לא רואים את זה יום-יום – זה פוגע בכם, ובערך הנכס שלכם.
אל תחכו לרגע שבו כבר מאוחר לפעול.
הזמן הכי נכון – הוא עכשיו.
מור דמתי, עורכת דין לניהול וליווי סכסוכי נדל״ן